הפגישה

 מגיל 18 ומעלה

בני עבר על המודעות במהירות, מחפש מודעה שתצוד את עינו. 

כחמש דקות אחר כך, הוא סימן מודעה אחת באדום, צבע שמאד אהב. 

המודעה הציגה בחורה כבת 22, שיער בלונדיני, היא דאגה לציין שהיא מלאה מעט, לבני לא הייתה בעיה עם זה. 

הוא התקשר אליה. 

"שלום", נשמע קולה בטלפון, בני ציין לעצמו שקולה נשמע עדין ויפה. 

"שלום, זה בקשר למודעה", ענה בקול עמוק. 

"הו, שלום", נשמע צליל שמחה בקולה, ניכר היה שהיא לא קיבלה הרבה היענות מהמודעה בזמן האחרון. 

"קוראים לי בני והייתי מעוניין להיפגש איתך", אמר לה, מדלג על הפורמאליות, מרגיש את הנזקקות שלה לפגישה. 

הבחורה מהצד השני היססה מעט, השיחה התקדמה מהר מידי לטעמה, אבל היא הייתה זקוקה להרגיש נחשקת, "היי, קוראים לי סופי, אבל הייתי רוצה לשמוע עוד פרטים עליך לפני הפגישה", ניסתה לדלות עוד מידע. 

"אז ככה", הסכים לנדב עוד מידע הכרחי על מנת שתיפגש עימו, "אני בן 24, עובד במחשבים". 

"טוב, אני מוכנה להיפגש איתך, על מתי חשבת?", נענתה לבסוף, מבינה שהיא רוצה להיפגש בכל מקרה. 

"מה דעתך עוד שעה?", שאל. 

"טוב", השיבה, לא משחקת משחקים. 

הם קבעו את מקום המפגש, ניתקו את השיחה והחלו להתכונן. 

סופי שמה על עצמה חולצת טריקו מעוצבת, לבשה את מכנסי הג'ינס והתאפרה קלות. "אם אני לא מוצאת חן בעיניו איך שאני אז שילך הביתה", חשבה לעצמה בייאוש, הפגישות האלו כבר התישו אותה ולא היה לה כוח להשקיע כל פעם מחדש בשביל פגישה שאורכה חמש דקות. 

היא הייתה מודעת לזה שמשקלה ופניה הלא עדינות במיוחד הרחיקו מעליה את המין השני, גברים רבים פשוט לא רצו להמשיך את הפגישה לאחר שראו אותה, דבר אשר הותיר אותה עם הרגשת מרירות חריפה. 

כשהופעתה סיפקה אותה, יצאה מהבית, נעלה את הדלת, והלכה רגלית לכיוון בית הקפה בקצה השכונה שלה. בליבה קיננה עדיין התקווה שאולי תמצא חן בעיניו והוא בעיניה ואז אולי היא תזמין אותו לעלות, היא הייתה רעבה למגע, כבר כמה חודשים שלא הייתה עם גבר, מאז נפרדה מידיד שהיה לה. 

תמיד שרצו לומר עליה משהו טוב, ציינו שיש לה קול יפה ועדין, אבל זה הדבר היחידי אצלה שאפשר היה להגיד עליו שהוא עדין, מלבד נפשה הפגועה. 

בני סיים להתארגן, חייך את חיוכו המושלם לעצמו, יודע שבקרוב יבוא על סיפוקו. הוא נכנס למכוניתו ונסע לבית הקפה בו ביקשה להיפגש. 

הוא נכנס לבית הקפה בשעה היעודה, מאתר את סופי בקלות על פי המראה שלה והמבט חסר הביטחון בעיניה, מודע לזה שהיא לא תוכל לעמוד בפני גבריותו המתפרצת. 

סופי ראתה את בני נכנס, חושבת לעצמה שהגבר החתיך הזה יביט בה במבט אחד ויסתובב לאחור, מודעת לזה שהוא נראה מושלם ואין לה סיכוי בחיים להשיג אותו. 

בני ניגש אליה ישירות, נעץ את מבטו המהפנט בעיניה, "שלום, אני בני", הציג את עצמו וחייך אליה חיוך כובש נוסף. 

סופי נרעדה קלות בזמן שלחצה את ידו, "שלום", מלמלה בשקט. 

"את בסדר?", שאל בדאגה. 

"כן", ענתה, "פשוט לא ציפיתי למישהו כמוך", ענתה. 

"מה מיוחד בי", היתמם. 

סופי הסתכלה עליו, בוחנת אותו אם הוא צוחק עליה או שהוא רציני, המבט בעיניו נראה לה אמיתי, "האם יכול להיות שהוא לא מודע ליופיו?", חשבה. "התכוונתי שאתה נראה טוב", ניסתה לצאת מזה בזול. 

"אה, תודה", ענה במבוכה אשר המיסה את ליבה של סופי עוד יותר. 

"על לא דבר", ענתה. 

כעבור שעה נוספת בני כבש את ליבה לחלוטין, הוא הצליח להבין שהיא גרה לבדה כבר תקופה ארוכה, ומלבד ביקורים אצל הוריה פעם בחודש, חיי החברה שלה לא היו משהו מיוחד. בני דאג להחמיא לה לאורך כל השיחה על דברים שונים וליבה של סופי יצא אליו. 

"טוב היה נעים להכיר", אמר בני לאחר שלקח את סופי במכוניתו לביתה. 

"אתה רוצה לעלות אליי", שאלה, מסתכלת עליו בתקווה. 

"אם זה מה שאת רוצה", ענה, יודע מראש שחיכה להזמנה זו היות ובלעדיה לא יכול היה להיכנס לביתה, מה שהיה מטרתו העיקרית. 

הוא החנה את הרכב, והשניים עלו לביתה של סופי. 

כשנכנסו לביתה, סופי לא התאפקה, הסתובבה לעברו ונשקה על פיו בתשוקה. 

בני נענה לנשיקתה למספר שניות ולאחר מכן הרחיקה מעליו בעדינות, "בואי נעשה את זה כמו שצריך", אמר לה. 

סופי הביטה אליו בחוסר הבנה. 

בני הצביע לעבר חדר המיטות. 

סופי לקחה את ידו ומשכה אותו לשם במהירות, יודעת שרוצה לחוש אותו בתוכה כמה שיותר מהר. 

בני הפשיטה במהירות עוזר לה להוריד מעליו את בגדיו, מרגיש את הדם פועם בעורקיו ביתר שאת. 

סופי הושיטה את ידה לעבר מפשעתו מלטפת, מרגישה אותו מתחזק בידיה. 

בני דחף אותה בעדינות למיטה, משכיב אותה וגהר מעליה. 

סופי הרגישה איך כל גופה ממתין לו, רוצה אותו בתוכה. 

בני חדר לתוכה בעוצמה, סופי צרחה מהנאה, לא מוכנה לפלישה הפתאומית לתוכה. 

בני החל להרגיש את כל גופו מתקשח ואז החל לבעול אותה בכוח, גורם לה להתפתל תחתיו, מביא אותה למצב בו חפץ יותר מכל, מרגיש את הדם הזורם בגופה מאיץ את הקצב יותר ויותר, מגיע לשיאים על אנושיים. 

סופי ניסתה להאט את הקצב של בני, אך ללא הצלחה. 

בני בעל אותה באלימות ואז ללא התראה נוספת חשף את שיניו, סופי נרעדה בפחד כשראתה את הניבים הגדולים שצצו פתאום בצידי פיו. 

בני התכופף לעברה ונעץ את שיניו עמוק בצווארה, גורם לדמה להתפרץ אל תוך פיו, שותה בשקיקה את הדם החם והפועם, מרווה את צימאונו אשר גדל לממדים אדירים. 

סופי התפתלה בניסיון להשתחרר, מרגישה פתאום איך בני גומר בתוכה באלימות מצד אחד ומרוקן אותה מדמה מהצד השני. 

"תעזוב אותי", יללה בחולשה. 

"תמיד אמרתי שבחורות מלאות נותנות את הדם הטעים ביותר", גיחך לאוזנה באכזריות וחזר לשתות מתוכה. 

סופי ניסתה להגיד עוד דבר מה אך כוחה לא עמד לה והיא התעלפה. 

בני המשיך לשתות עד אשר הפעימות האחרונות של ליבה פסקו. 

הוא התרומם על רגליו, התנקה בחדר האמבטיה, התלבש, ויצא שוב לדרכו, לחפש את הקורבן הבא...