אבא שלי

רפאל מאיר כהן ז"ל. 20.1.2021 - 19.6.1935 

יהי זכרו ברוך 

אבא שלי, אני אוהב אותך! 

מה אוכל לספר עליך? 

שאתה היית האבא הטוב בעולם. 

שהלב שלך היה לב זהב ותמיד עזרת לכולם. 

שמעולם לא יכולת להגיד למישהו לא כשהיה זקוק לעזרה. 

או אולי שהפכת עולמות כדי שלמשפחה שלך יהיה את כל הטוב בעולם. 

היית יוצא בארבע וחצי בבוקר לעבודה וחוזר לאחר עשר בלילה רק כדי שלא יחסר לנו דבר. 

קרעת את עצמך מבוקר עד ערב כדי שרק יהיה לנו טוב. 

מעולם לא אמרת "לא" לאף בקשה שלנו. 

תמיד היה חיוך על שפתיך גם כשהזמנים היו קשים, תמיד הושטת את ידך המלטפת והחמה נותן את ההרגשה ששום דבר לא יכול לפגוע בנו כי אתה שם להגן עלינו. 

אבא שלי, אני לא יודע מה יהיה עכשיו בלעדיך כשאתה לא שם לתת עצה טובה, לחבק כשרע ולחייך את חיוכך הכובש שאף אחד לא יכול היה לעמוד מולו עד יומך האחרון. 

גם בשנים האחרונות כשהיית בבית האבות, עדיין תמיד כשהייתי שומע את קולך ליבי התחמם בידיעה שאתה שם תמיד שמח לשמוע את קולי, תמיד מעודד ושואל איך אני כשאני הוא זה שצריך לדאוג לך. 

ותמיד היית מוקף בדיירים של המקום שרק חיכו למוצא פיך, תמיד מסמר המסיבה לא משנה איפה היית, כולם תמיד חיפשו את קרבתך ואהבו אותך, האחד והמיוחד. 

אבא שלי, אני זוכר כשהייתי ילד היית לוקח אותי אתך בתור נהג אגד, שם אותי על מושב קטן מאחורי עמדת הנהג צמוד לחלון באוטובוס טייגר הישן והייתי צופה מעל לכתף שלך כשהאוטובוס עלה באיטיות את הדרך לירושלים והייתי מרגיש בעננים ומעל כולם. 

תמיד הייתי משוויץ לחבריי שלאבא שלי יש אוטובוס ענק שאנחנו יכולים לטייל איתו בכל הארץ. 

אני לעולם לא אשכח איך בבר המצווה שלי הבאת את האוטובוס ולקחנו את כל הכיתה לטיול בר מצווה כשאתה הנהג ונתת לי להרגיש כמו הנסיך במסיבה. 

וגם בצבא, היית בא לבסיס שלי בסוף השבוע נוהג בהסעות המפרכות ממחנה רמון בדרום ועד לתל אביב רק כדי שאהיה לידך בדרך מהבסיס הביתה. 

איזה עוד אבא היה בא לקחת את הבן שלו מהדרום הרחוק בנסיעה מפרכת עם אוטובוס רק כדי שהבן שלו ירגיש בבית? 

אבא שלי, היית האבא המיוחד בעולם, מעולם לא דרשת דבר או רצית דבר מלבד לדאוג לאמא ולנו, 

אנחנו היינו החיים בשבילך והיינו חשובים לך יותר מעצמך. 

תמיד אבא אוהב ודואג. תמיד אבא תומך שמוכן להקשיב ולתת עצות. 

תמיד מוכן לספר עוד סיפור על החיים, מלמד אותנו מה באמת חשוב בחיים האלו. 

מלמד אותנו תמיד לעזור לאחרים מבלי לבקש תמורה. 

אבא שלי, גם בימים מאוחרים יותר, זכית אפילו לשחק בסרט "כבלים" עם אריק איינשטיין ועוד רבים אחרים ואפילו לשיר איתם שני שירים. 

גם בעיתון עשית פרסומת שכולם לאחר מכן הכירו אותך ברחוב. 

ואם כל זה לא מספיק גם היית ניצב בטלוויזיה ואפילו זכית לשחק את השרת בסדרה "עניין של זמן" וגם לשיר בתוכנית פורים עם דנה אינטרנשיונל. 

ולמרות הכל תמיד היית האדם הכי צנוע שאני מכיר, מעולם לא התפארת בשום דבר אלא פשוט הושטת יד בשקט להרבה אנשים שהיו זקוקים לעזרה. 

אבא שלי, היו לך ידי זהב ויכולת לתקן הכל, הראש שלך תמיד הבין איך הדברים עובדים ופשוט ידעת לסדר הכל למרות שבקושי סיימת את התיכון. 

את הידיים האלו אני ירשתי ממך ולמדתי ממך איך לתקן דברים, תמיד התעכבת להסביר לי כדי שאבין ואלמד להיות כמוך. 

אבא שלי, מעולם לא צעקת עלינו, למרות שבהחלט הגיע לנו המון פעמים, תמיד הסברת הכל בסבלנות ובשקט, הלוואי שלי היו הכוחות לעשות זאת כמוך. 

יש עוד כל כך הרבה שנותר לי ללמוד ממך אך עזבת אותנו בטרם עת. 

 אבא שלי, רק הלכת ואני כבר מתגעגע אליך. 

מתגעגע אל הקול העמוק שלך. 

מתגעגע אל החיבוק שלך. 

מתגעגע אל החיוך החם שלך. 

מתגעגע אליך אבא יקר ואהוב שלי. 

אבא שלי, אני כותב לך מתוך הכאב העמוק ביותר שחוויתי בחיי כואב ורוצה לצרוח על אלוהים איך הוא יכול לקחת מלאך שכמוך? 

איך הוא יכול היה להתעלל בך כל השנים האחרונות עם כל הכאבים שסבלת? 

איך הוא יכול היה לקחת מאתנו מישהו כל כך טוב לב כמוך? 

אבא שלי, רק אתמול עוד ראיתי אותך שוכב בתוך המחלקה הזו בה סיימת את חייך שוכב ללא תזוזה כשמכשיר ההנשמה מחובר אליך ואתה מסומם ממורפיום כדי להקל על כאבך וניסינו לדבר אליך ולא הגבת וכבר חשבנו שזהו, שלעולם לא נדבר איתך שוב. 

ואז לקחתי את ידך ודיברתי אליך קרוב אומר לך שאנו לידך ולחצת את ידי. 

התעוררת אבא יקר שלי, אומנם לא להרבה זמן, אבל דיברנו אליך ואמרנו לך כמה אנו אוהבים אותך כמה אנו רוצים אותך, וחייכת חיוך קטן מבעד לכאב, ואמרת שאתה רוצה אותנו לידך, אפילו אכלת משהו קטן. 

ואני רציתי להאמין ולקוות שאתה תישאר אתנו, למרות שהרופאים אמרו לנו שזה הסוף וכנראה לא נראה אותך יותר. 

אתה כנראה הבנת את זה, כפי שתמיד ידעת דברים, ביקשת שלא נלך, אך אמרו לנו ללכת. 

הייתה לי הרגשה לא טובה אבא שלי, הרגשה שזה הסוף, אך סירבתי להאמין שאתה כבר הולך. 

למחרת רציתי לבוא שוב אך לא אישרו לי, חשבתי שאבוא מחר. 

אבא שלי, מחר כבר לא הגיע, הלילה הלכת מאתנו לבלי שוב, הלילה הלכת אל הדרך שכולם הולכים, הלכת אל המלאכים להצטרף אליהם ולהשגיח עלינו מלמעלה כדי שנמשיך את דרכך ונהיה בטוחים. 

אבא שלי, אני אוהב אותך ומתגעגע....  

כותב זיכרון מנסה לחייך

 כותב זיכרון ומוצף בכאב 

כותב זיכרון 

והגעגוע חותך משסף מבתר את נפשי 

מביט בתמונתך התלויה מולי אבא 

אתה מביט בי חזרה במבטך החם והאוהב 

זוכר את הרגע בו צילמתי אותך 

בימים טובים יותר 

כותב זיכרון 

כותב בכאב 

מנסה להיזכר 

 מנסה להתגבר 

שום דבר לא יכול להחליף אותך אבא 

שום דבר לא יכול להחליף את חיבוקך האוהב 

נזכר בקולך 

נזכר בטוב ליבך 

נזכר בסיפורים הרבים שלך 

נזכר בחיוכך 

נזכר בכאבך 

נזכר במגע ידך בפעם האחרונה 

כותב זיכרון מתוך נפש זועקת 

כותב בעין בוכייה 

כותב זיכרון 

באהבה לא נגמרת 

כותב לך אבא 

מנפש פצועה 

כותב זיכרון 

אחד מרבים 

כל יום זיכרון נוסף 

כותב זיכרון 

כדי לא לשכוח אבא 

עד כמה אהבנו כל כך 

כותב לך אבא 

מביט בעיניך 

עיניים מלאות אהבה 

ונזכר במבט האחרון שלך אבא 

כשלא רצית שאלך ממך 

בוכה עליך אבא 

בכאב לא נגמר 

בגעגוע מר 

נזכר בליטוף האחרון שלך אבא 

ממש שנייה לפני שנגמר 

אוהב אותך אבא 

אתגעגע תמיד 

לעולם אותך אנצור בליבי 

כי יש רק אחד בעולם הזה אבא 

שאוכל לקרוא לו 

♥אבא שלי ♥