נסיעת מבחן 

או 

האם אבא קרא לי?

לפעמים החיים מושכים אותנו לכיוונים שונים, מגלגלים אותנו לכל הכיוונים מבלי שתהיה לנו באמת שליטה עליהם גם כשאנו חושבים שכן. 

אתמול יצאנו אשתי ואני לנסיעת מבחן על רכב ששקלתי לרכוש אחרי הרבה התלבטויות ובדיקות של סוגים רבים של רכבים במשך החודשים האחרונים.

 סוכנות הרכב נמצאת בהרצליה ואל הנסיעה הצטרף אלינו מדריך מהסוכנות כדי לענות על השאלות בדרך. 

לא תכננו מראש את מסלול הנסיעה ולכן נתתי למדריך להחליט לאן עושים את נסיעת המבחן היות והוא יצא לכאלו נסיעות כבר פעמים רבות. 

בעודנו מדברים ושואלים שאלות הוא הפנה אותי לכביש חמש לכיוון פתח תקווה. 

כשהתקרבנו לפנייה ימינה לכיוון פתח תקווה, ליד בית הקברות ירקונים, המקום בו קבור אבי האהוב, ביקש לפתע המדריך שאפנה ימינה. פניתי ימינה, בעודי חושב על אבי ומה הוא היה חושב על הרכב החדש אותו אני שוקל לרכוש, כשאני יודע שהוא כנראה היה אוהב אותו. 

לאחר הפנייה אמר לפתע המדריך, "בפניה הבאה תפנה שוב ימינה אל בית הקברות, נעשה פרסה בכיכר שם ונחזור בחזרה". 

באותה השנייה ליבי החסיר פעימה ובמוחי עברה רק מחשבה אחת, האם אבא שמע אותי וקרא לי? האם הוא מנסה להגיד לי משהו? 

פנינו ימינה לכיוון הכניסה לבית הקברות, בעודי מספר למדריך על כך שאבי נפטר בינואר השנה והוא קבור בבית הקברות הזה. 

המדריך היה בהלם בעצמו ולא היה לו כל כך נעים מהמצב. 

הגענו לכיכר והסתובבנו, כל גופי היה עם עור ברווז בעודי חושב על אבא ועל הקשר החזק שהיה בינינו כל החיים, תמיד הרגשנו זה את זה גם כשהיינו רחוקים אחד מהשני. 

אני זוכר את המקרה ההוא מהילדות, אבי היה בטיול במזרח הרחוק שכלל מדינות רבות כאשר בכל אחת היה יומיים או שלושה בלבד. 

יום אחד כשחזרתי הביתה מבית הספר, הרגשתי שאני מדבר איתו במוחי ושאלתי אותו היכן הוא נמצא? 

תשובתו הייתה שהוא בסינגפור. 

כשחזרתי הביתה, שאלתי את אימי היכן אבא היום? 

אמא הסתכלה על תכנית הטיול ואמרה לי סינגפור. 

מאז ועד היום לא הצלחנו להבין איך זה קרה ואיך ידעתי איפה אבא היה כשאני בכלל לא ידעתי לאילו מדינות הוא נוסע. 

מאז אותו המקרה, היו עוד הרבה מקרים כשמשהו קרה ואבא היה מתקשר לשאול מה קורה ואם הכל בסדר או שהמצב היה הפוך ואני הרגשתי שמשהו לא בסדר איתו. 

הפעם האחרונה הייתה כשאבא הלך לעולמו בלילה בבית החולים ועוד לפני שאמא התקשרה לבשר לי את הבשורה, אני כבר ידעתי שמשהו רע קרה לאבא וכנראה הוא לא אתנו. 

כשעניתי לטלפון כמה דקות אחרי כשאמא התקשרה ידעתי מה היא הולכת להגיד לי עוד לפני שדיברה. 

 אתמול ההרגשה הייתה כמו אז, אבל הרבה יותר מטלטלת וחזקה, כי הפעם אבא כבר לא אתנו כדי לתקשר איתי ובכל זאת אבא קרא לי, רוצה לראות את הרכב החדש שאני הולך לרכוש, רוצה להגיד לי שהכל יהיה בסדר והוא ימשיך לשמור עליי, לא משנה מה יקרה, הוא לעולם לא יעזוב אותי. 

הנסיעה חזרה הייתה חלקה כשבמוחי במקביל ממשיכות לרוץ המחשבות על אבא ללא הפסקה. 

חזרנו לסוכנות וניגשנו לאיש המכירות. 

ההחלטה הייתה מאד קלה. 

התחדשנו ברכב חדש, לא הייתה אופציה אחרת. 

אבא האהוב שלי אישר. 

בתמונה - הרכב האהוב של אבא