הצייד

מגיל 18 ומעלה

הצייד

הבטתי בראי, הזזתי קווצת שיער אשר נפלה על מצחי, אני לא אוהב את השיער כשהוא נופל ככה. 

היום אני הולך לתפוס משהו טוב, חשבתי לעצמי. 

ניגשתי לארון הבגדים בצעד גמיש, פתחתי אותו והבטתי לתוכו. האם כדאי ללבוש את החולצה השחורה או האדומה, חשבתי. לבסוף לקחתי את החולצה האדומה, היום אני רוצה להיות בולט בשטח, החולצה הזאת תעשה את העבודה. 

לקחתי מכנס ג'ינס שחור ונעלתי את הנעליים הנוחות השחורות שלי, צריך יהיה לעבוד קצת היום על הרחבה, צחקקתי לעצמי מול המראה. אני כמעט מוכן לפעולה, מה שחסר זה בושם.

לקחתי את הבושם היוקרתי שקיבלתי במתנה מחברתי לשעבר ופיזרתי אותו על עצמי בכמות הנכונה. לפחות משהו טוב יצא ממנה, חשבתי. 

אוקי, אני מוכן לפעולה, מה שנשאר זה לאסוף את רועי ולצאת לדרך. 

לקחתי את המפתחות מעל השידה, כיביתי את האור ויצאתי החוצה נועל בדרך את הדלת. 

יצאתי לרחוב, האוויר היה נעים, שעת לילה מאוחרת, יום שישי, אמצע הקיץ, זאת השעה שתל אביב מתעוררת, זאת השעה לציידים, חשבתי. 

נכנסתי לרכב נסעתי לאסוף את רועי, לפעמים זה מעצבן שהוא ללא רכב, כל הנסיעות האלו מבזבזות זמן, היינו יכולים להיפגש ישר במועדון. 

"היי", אמרתי לרועי כשנכנס לרכב. 

"היי רון ", ענה. 

"מה קורה בנאדם?", שאלתי בקלילות. 

"הכול טוב, מה העניין עם החולצה? החלטת להיות חתיך היום?", שאל בגיחוך. 

"נו, לא כולם יפים כמוך עם סמרטוטים", החזרתי לו, למרות שרועי הוא מה שנקרא בפי החברה, הילד היפה, תמיד לבוש למסיבה, כמו שאומרים.

"יאללה, תלחץ על הגז, אני רוצה כבר לשתות משהו",  

"תירגע בן–אדם, החתיכות לא יברחו לך".

 הטרף

 מיטל התאפרה בתנועות מהירות, לא היה לה יותר מידי זמן להתעכב, ורד צריכה להגיע כל רגע. היא הייתה לבושה בשמלה האדומה שרכשה אתמול, השמלה פשוט אמרה לה "קחי אותי!", היא נכנסה לחנות, ביקשה למדוד ואחרי מחשבה של 2 דקות רכשה אותה. 

היא הביטה במראה מבט אחרון, אהבה את מה שראתה, סידרה את שיערה הארוך שיהיה פזור על כתפיה, התיזה מעט בושם ונעלה את נעלי העקב שלה. 

ורד צפרה מלמטה, אף פעם לא הייתה לה סבלנות לחכות. 

מיטל לקחה את התיק הקטן שלה, יצאה החוצה, נעלה את הדלת ואת המפתחות זרקה לתוך התיק. 

" היי", אמרה לורד כשנכנסה לאוטו. 

"מזל טוב", ענתה ורד, "טוב שהואלת לרדת". 

"מה כבר קרה?", שאלה מיטל, "עברו בסך הכול 2 דקות". 

"יוסי עיצבן אותי", ענתה ורד בכעס, דבר סטנדרטי אצלה אחרי שיחותיה עם האקס המיתולוגי שלה. 

"הבנתי", אמרה מיטל, נמנעת מלהיכנס לעניין לעומק. 

 המועדון, הצייד

נכנסנו למועדון, השעה הייתה בדיוק השעה הנכונה, המועדון התחיל כבר להתמלא בפנויים ופנויות, מה שהיה חשוב לנו כמובן היו הפנויות. 

התחלנו את הסיבוב הקבוע, כמו כל שאר הציידים בשטח, עושים סיבוב סביב לרחבת הריקודים, מתחילים למיין את הטרף על הרחבה, לראות מי באה לבד, כמו שרצוי לנו, ומי הביאה איתה חבר.

 הטרף האידיאלי כמובן הן הבנות שבאות בזוג, כי הרי כך הסיכויים גדלים. 

הסתכלתי על הבר, היום מספר הציידים היה גדול, תהיה לנו תחרות קשה, חשבתי. 

"יאללה, בוא נשתה משהו", הציע רועי. 

"אוקי ", הסכמתי תוך כדי סריקה היקפית. 

"ראית משהו מעניין?", שאל רועי אשר התעסק עם הזמנת השתייה. 

"עדיין לא ".

התיישבנו ליד הבר והתחלנו לשתות. הבמה החלה להתמלא ביותר ויותר בנות אשר רקדו אחת עם השנייה, מידי פעם אחד הציידים היה עוזב את הבר ומנסה את מזלו, ברי המזל הצליחו לרקוד ריקוד אחד או שניים לפני שהעיפו אותם בחזרה לבר. 

"נראה לי טרף קשה היום", אמרתי. 

"בוא ננסה עכשיו, זוג הבנות שם נראות נחמד", הציע רועי והניד את ראשו לעבר שתי בנות שרקדו בפינה. 

"יקדימה, בוא", שיתפתי פעולה. 

התחלנו להתקדם לעברן וכשהגענו לצידן התחלנו לרקוד מולן. 

הבנות בהתחלה הראו סימנים חיוביים ולא הפנו לנו את הגב, התחלנו להתקרב יותר. 

"שלום, אני רועי וזה רון", הציג אותנו רועי. 

"לא מעוניינות", הייתה התשובה שקיבלנו. 

לקחנו את הרגליים והלכנו משם. 

"איזה מבאסות", אמר רועי, "ואני כבר בניתי עליהן. 

"יום עסל ויום בצל", אמרתי. 

 המועדון, הטרף

מיטל נכנסה עם ורד למועדון, העיפה מבט סביב, מתמקדת כמובן בבר, היא ראתה את כל הציידים יושבים שם, מחכים, אורבים לבת הרצויה ואז מסתערים בניסיון להתחיל איתה. 

לצערה היא הכירה את התרגולת הזאת יותר מידי טוב בזמן האחרון, "מתי היא כבר לא תצטרך להשתתף במשחק", חשבה. 

"בואי נמצא מקום להניח את הדברים", העירה אותה ורד מהמחשבות המטרידות. 

"אוקי", ענתה. 

בדרך לשולחן היא הרגישה מבטים נעוצים בה, חודרים מתחת לעורה, היא הסתכלה שוב מסביב וראתה שני בחורים ליד הבר סורקים אותה מלמטה למעלה. 

"אני הולכת להביא שתייה, רוצה משהו?", שאלה ורד. 

"תביאי לי בירה".

ורד ניגשה לבר ומיטל המשיכה להביט לכיוון הבר, שני הבחורים היו עדיין באותה הפוזה, אחר כך הבחינו במבטה והורידו את המבט ממנה. 

"הם נראים לא רע", חשבה, "במיוחד זה עם החולצה האדומה". 

ורד חזרה עם המשקאות והגישה לה את הכוס. 

"תודה", אמרה מיטל. 

 המרדף

בעוד אנחנו יושבים ומקטרים על מר גורלנו אחד לשני, נכנסו למועדון שתי בנות, השמלה האדומה של אחת מהן לכדה את מבטי ולא נתנה לי להסיר את העיניים ממנה. בעודן מתקדמות לכיוון השולחנות נתתי לרועי טפיחה קטנה על הכתף והצבעתי עם ראשי לכיוונן. 

"אני אוהב את מה שאני רואה", אמר רועי. 

"האדומה שלי", אמרתי בלי לחשוב מה אני אומר. 

השיער הגולש שלה שיגע אותי, השילוב של השיער הארוך עם השמלה האדומה בעלת הגב החשוף נתן לי הרגשה שאני מסתכל על כוכבת קולנוע. 

הבנות מצאו שולחן פנוי, הבחורה עם השמלה האדומה נשארה במקום ואילו השנייה התקדמה לעבר הבר.

שמתי לב פתאום "שהאדומה" סורקת אותי במבט לא פחות מששנינו סורקים אותה. 

"היא בוחנת אותנו", אמרתי לרועי. 

"אז מה?", שאל רועי, אבל הפנה את המבט אליי. 

"עושים משהו בעניין?", שאלתי. 

"אוקי", ענה רועי, ואחרי שנייה ראיתי אותו פונה לבחורה השנייה שהזמינה משקאות. 

"שלום, אני רועי", אמר, "ורציתי להגיד לך שחבר שלי ואני נדלקנו עלייך ועל החברה שלך, יש מצב שתרקדו איתנו?" 

הבחורה הסתכלה עליו לרגע במבט של "מי אתה בכלל?", ואחר כך מבטה התרכך כאילו מצא חן בעיניה מה שהיא רואה. 

"שלום, אני ורד", הציגה את עצמה, "תן לי כמה דקות לדבר עם חברה שלי, מיטל, ואם היא תסכים אז אין בעיה". 

"מחכה לסימן", הסכים רועי עם חיוך גדול על שפתיו. 

"הנחת המלכודת הסתיימה בהצלחה, האם הטרף יצליח לברוח זאת השאלה", אמר רועי אחרי שורד הלכה לכיוון השולחן. 

"לפחות "לאדומה" שלי יש שם", אמרתי לעצמי, "מיטל". 

 ההסתערות

"תשמעי, מה דעתך על שני הבחורים בצד הימני של הבר? ", שאלה ורד את מיטל. 

"חשבתי שהם סורקים אותנו", ענתה. 

"ובכל זאת?", הקשתה ורד, "הם רוצים שנרקוד איתם, והאמת זה נראה לי רעיון לא רע בכלל". 

"אוקי", נענתה מיטל. 

ורד סימנה לעברנו שאנחנו יכולים לבוא, התקדמנו לעברן. 

"תתנהג יפה היום", אמרתי לרועי. 

"תשתוק", ענה לי בחיוך ממזרי. 

ניגשתי למיטל לפני שיהיו אי הבנות, ידעתי בדיוק את מי אני רוצה הפעם.

"שלום, אני רון וזה רועי", הצגתי אותנו בפניה, "ולפי מה ששמעתי את מיטל". 

מיטל לא הייתה מוכנה לזה שאדע את שמה, ראיתי את זה על פניה. 

"היי", מלמלה מיטל. 

"מתחשק לך לרקוד?", שאלתי אותה לפני שתתחרט. 

"בסדר", הסכימה ברצון. 

ניגשנו לרחבה, רועי וורד באו אחרינו. 

ברקע התנגנו שירי שנות ה- 80 ושנות ה- 90, בדיוק מה שאהבתי. 

בתחילה מיטל רקדה בקשיחות מסוימת, לקח לה עדיין זמן לעכל באיזו מהירות הן נעתרו לבקשת שני הבחורים, בדרך כלל הן בודקות את השטח בקפידה ורק אחרי שהן רוקדות חצי שעה, הן מסכימות לצרף אליהן מישהו. 

כמובן שכולם מכירים את סיפורי הצייד במועדון, הגברים החזקים באים לצוד בנות חלשות, אבל הרי הם לא היו מצליחים אם "הטרף" לא היה רוצה להילכד מלכתחילה. 

כשהמחשבה הזאת בראשה הסתכלה שוב על רון כשחיוך על פניה, כן היא בהחלט הייתה רוצה שהוא "יצוד" אותה היום, והיא תעשה הכול כדי שהוא יצליח. 

" מה את מחייכת בממזריות כזאת", שאלתי את מיטל. 

"זה משהו פרטי", ענתה שהחיוך עדיין על פניה. 

"אני עוד אגלה מה זה ", איימתי עליה עם האצבע. 

"אולי יותר מאוחר אני אספר לך ", ענתה במסתוריות. 

"אני חייב להשיג אותה", חשבתי, "היא מטמטמת אותי". 

המשכנו לרקוד עד לשעות הקטנות של הבוקר, ואז הגיע הזמן לחזור לכיוון הבית. 

 החגיגה

"אני רוצה שתבואי אליי הביתה", הצעתי בלי לחשוב יותר מידי. 

מיטל הביטה עליי במבט משועשע, בטוח שגם השתייה הערב עזרה למבט הזה. 

אני ידעתי שהמשפט האחרון שלי אמור לסמן את מכת המוות "לטרף" או שהלילה הצלחתי בצייד או שאני חוזר הביתה רעב עד למצוד הבא. 

ורד קראה למיטל הצידה, "רועי רוצה להישאר איתי הלילה", אמרה למיטל, "איכפת לך שרון יחזיר אותך ואני אחזיר את רועי? אני חושבת שאפשר לסמוך עליהם". 

"מצידי זה בסדר", ענתה מיטל, "אנחנו חשבנו בדיוק אותו הדבר ", הוסיפה מחייכת. 

מיטל חזרה אליי מהשיחה עם ורד, חיוך גדול על פניה. "ואם אני אגיד לך שאני מוכנה לבוא אליך, אתה תחזיר אותי הביתה מתי שארצה? גם אם זה יהיה באמצע הלילה?", שאלה. 

"אין שום בעיה", עניתי, "אמצע הלילה כבר עבר מזמן, אלא אם כן את מתכוונת למחר בלילה", הוספתי בחיוך. 

מיטל חייכה אליי שוב, "נוסעים?", שאלה. 

"זזנו", אישרתי. 

נפרדנו מורד ורועי וקבענו שנדבר מחר בבוקר אחרי שנתעורר. נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון הבית. לפתע החלטתי לשנות כיוון. 

"לאן אתה נוסע?", שאלה מיטל ששמה לב לעניין. 

"יש פה גבעה נחמדה", עניתי. 

הגענו לראש הגבעה בדיוק שהשמש החלה לעלות בשמיים, הזריחה הייתה מדהימה, במיוחד לאור העובדה שמיטל הייתה חבוקה בזרועותיי. 

נשקתי לה על שפתיה והיא נענתה לי בנשיקה חמה משלה. 

"קדימה, בואי הביתה", אמרתי לאחר שהשמש זרחה. 

נכנסנו לרכב ונסענו אליי הביתה. 

כשהגענו, מיטל התמרחה עליי, "אני רוצה אותך", לחשה בקול סקסי. 

הובלתי אותה לחדר השינה, כל התשוקה שהצטברה כל הערב התחילה להשתולל לי בגוף, רציתי אותה יותר מכל דבר אחר. 

מיטל ניגשה אליי והתחילה להפשיט אותי תוך כדי נשיקות קטנות על גופי. תוך שניות מועטות מצאתי את עצמי עירום. 

נתתי לה את אותו הטיפול, השמלה התעופפה באוויר ונחתה על הריצפה, חזייתה קיבלה טיפול דומה וכך גם התחתונים, הייתי מוכן לבלוע אותה באותו הרגע, כמו צייד אשר חוגג על טרפו, אבל זה לא קרה.

מיטל הפילה אותי על המיטה והתחילה לבלוע אותי, כל ניסיון שלי להתרומם נבלם על ידה, היא תפסה שליטה מלאה על העניינים, אחרי שהתעללה בי מספיק היא התיישבה מעליי ורכבה על גופי. 

צעקתי מרוב תענוג וניסיתי להחזיק ככל שיכולתי, מיטל הגבירה את הקצב תוך כדי חיכוך גופה בפניי והחזקת הידיים שלי מעל לראשי. 

ביקשתי רחמים אבל מיטל לא ויתרה ורק הגבירה את הקצב, כאילו שחייה תלויים בזה.

 פתאום הרגשתי את גופה מתקשה לרגע ואז רועד בטירוף, לא יכולתי להחזיק יותר והשתחררתי לתוכה. 

 על הרצפה היו מונחות החולצה והשמלה האדומות, בהתאמה מושלמת.

באותו הרגע הבנתי איך מרגיש הטרף אחרי שהצייד מסיים לטרוף אותו.